אושרה הוצאתה לצמיתות מלשכת עוה"ד של עו"ד אשר הורשעה בעבירות על חוק אימוץ ילדים

השופט ס' ג'ובראן:

           לפנינו ערעור על פסק-דין של בית-הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי-הדין בעניינה של המערערת, עורכת-דין עליזה כהן, אשר קיבל את ערעור המשיבה על קולת העונש שנגזר על המערערת והורה על הוצאתה לצמיתות מלשכת עורכי-הדין. המערערת קובלת בפנינו על חומרת העונש שנגזר עליה ועותרת להקלתו בשים-לב למכלול נסיבות המקרה.

           כנגד המערערת הוגש לבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו כתב אישום (ת.פ. 4097/02), אשר לאחר תיקונו ייחס לה עבירות של מסירת קטין להחזקה בתמורה בניגוד לסעיף 364 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירות של ניסיון למסירת קטין להחזקה בתמורה לפי סעיף 364 ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין; בעבירות של קשירת קשר לבצע עוון לפי סעיף 499(א)(2) לחוק העונשין; עבירות של איסור תמורה לפי סעיף 32 לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981 (להלן: חוק אימוץ ילדים); עבירות של מסירת וקבלת ילד לאימוץ שלא כדין לפי סעיף 33 לחוק אימוץ ילדים; עבירות של קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 רישא לחוק העונשין; עבירות של ניסיון לקבל דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין; עבירות של סיוע לשימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 ביחד עם סעיף 31 לחוק העונשין ועבירות של זיוף לפי סעיף 418 לחוק העונשין.

           על-פי הנטען בכתב האישום, המערערת, אשר במסגרת עיסוקיה פעלה גם בענייני אימוץ ילדים, קשרה ביחד עם אחרים קשר להקים רשת, אשר תעביר תינוקות לחזקתן של משפחות ישראליות, בניגוד לסעיף 364 לחוק העונשין, האוסר על מסירת קטין להחזקה בתמורה וכן חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 וחוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981. בכתב האישום נטען, כי בין השנים 1998-2000 עמדה המערערת במרכז הרשת, אשר עסקה באיתור והבאת נשים ממדינות חבר העמים לישראל כדי שילדו בישראל וימסרו את תינוקן למשפחות ישראליות תמורת תשלום.

           בית-משפט השלום (כבוד הנשיאה ע' בקנשטיין) הרשיע את המערערת - על-פי הודאתה - בכל העבירות המיוחסות לה בכתב האישום המתוקן, במסגרת הסדר טיעון וגזר עליה עונש מאסר בפועל לתקופה של שנה; מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים וקנס בסך 200,000 ש"ח.

           בית-משפט השלום קבע בגזר-דינו, בין היתר, כי המערערת הייתה הדמות המרכזית בכל מסכת העבירות נשוא הפרשה וכי היא הייתה היוזמת בהקמתה של רשת למכירת תינוקות, רשת ענפה שבאה לנצל את חולשתם של הורים חשוכי ילדים וכמיהתם לילד ואת מצוקתם הנפשית והכלכלית של נשים צעירות ממדינות נחשלות שהיו זקוקות באופן נואש לכסף, וכל זאת תוך ניצול מעמדה כעורכת-דין. עוד הוסיף וקבע בית-המשפט, כי כל פועלה של המערערת היה עבור בצע כסף והיא ניהלה את הרשת ביד רמה, משכה בחוטים, ריכזה בידיה את הכספים וחילקה אותם לכל בעלי התפקידים האחרים ברשת. 

           על גזר-הדין ערערה המערערת לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

           בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור למעט הקלה בגובה הקנס, אותו העמיד על סכום של 150,000 ש"ח.

           או-אז, ובהתאם לסעיף 75 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, פנתה המשיבה לבית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי-הדין בתל-אביב-יפו (תיק בד"מ 88/04) בבקשה לגזור על המערערת עונש של הוצאה מלשכת עורכי-הדין בטענה, כי העבירות בהן הורשעה המערערת ובנסיבותיהן, יש משום חומרה רבה וקלון.

           בית הדין המשמעתי המחוזי השית על המערערת עונש של הפסקת חברותה בלשכת עורכי-הדין לתקופה של שש שנים, אשר מנינן החל ממועד ההשעיה הזמנית.

           על החלטת בית הדין המשמעתי המחוזי ערערה המשיבה לבית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי-הדין (תיק בד"א 78/04).   

           בית הדין המשמעתי הארצי קיבל את הערעור וגזר על המערערת עונש של הרחקה לצמיתות מלשכת עורכי-הדין, בקובעו, כי המעשים בהם הורשעה המערערת הם חמורים במידה כזו שמקומה לא יכירנה בין שורות עורכי-הדין. כמו-כן ציין בית הדין בהחלטתו, כי נסיבותיה האישיות הקשות של המערערת נלקחו בחשבון.

           מכאן הערעור שבפנינו, בגדרו שבה המערערת על טענותיה כפי שהועלו בפני הערכאות הקודמות. לטענת בא-כוח המערערת, בית הדין לא התחשב בנסיבותיה האישיות המיוחדות של המערערת, שהינה אם יחידה לשלושה ילדים, כאשר בתה הבכורה נולדה עם פיגור שכלי ומאושפזת במוסד ושני ילדיה האחרים מאומצים. עוד טוען בא-כוח המערערת, כי כתב האישום המיוחס למערערת אינו מאפיין את עבודתה ומדובר על מספר מקרים, בהם היא מעדה כדי לעזור למספר הורים שנתקלו בקשיים באימוץ ילד. עוד מוסיף וטוען בא-כוח המערערת, כי התמורה הכספית שקיבלה המערערת הייתה ברובה כיסוי הוצאות ולא היוותה מניע לפעולותיה.  

           מנגד, תומך בא-כוח המשיבה בפסק-הדין של בית הדין המשמעתי הארצי ומבקש לדחות את הערעור. לטענתו, לאור חומרת מעשיה של המערערת, ראוי להרחיקה לצמיתות משורות הלשכה. לטעמו, מעשיה של המערערת מהווים את אחד המקרים החמורים ביותר שהגיעו ללשכת עורכי-הדין, במיוחד לאור העובדה, כי אין המערערת פעלה באופן חד-פעמי, אלא באופן שיטתי.

           נתתי דעתי על טיעוני הצדדים, שקלתי את מכלול נסיבות העניין והגעתי לכלל מסקנה, כי יש לדחות את הערעור.

           העבירות אותן ביצעה המערערת הן חמורות בטיבן, במספרן ובהיקפן. המערערת הייתה "הרוח החיה" בכל מסכת העבירות נשוא תיק זה. הרשת תפקדה בניצוחה של המערערת. היא הייתה היוזמת בהקמתה של רשת למכירת תינוקות, הבאה לנצל את חולשתם של הורים חשוכי ילדים ומצוקתם הנפשית והכלכלית של נשים צעירות ממדינות נחשלות, אשר היו זקוקות באופן נואש לכסף, כל זאת תוך ניצול מעמדה כעורכת-דין. בביצוע העבירות על-ידי המערערת נגרמה פגיעה קשה בכבוד מקצוע עריכת-הדין ובאמון הציבור בעוסקים בו. חומרה זו מחייבת הטלת עונש מידתי ראוי לא רק בתחום הפלילי, אלא גם בתחום המשמעתי.  

           בבית הדין המשמעתי המחוזי (בתיק בד"מ 88/04) הוסכם על כל הנוגעים בדבר, כי אין ספק, שהעבירות אותן עברה המערערת הינן עבירות שיש עמן קלון. כבר נקבע לא אחת על-ידי בית-משפט זה, כי עורך-דין העובר עבירה פלילית שיש עמה קלון, פוגע באמון שהציבור רוכש לכלל העוסקים במקצוע. כך, למשל, נכתב בעל"ע 3467/00 הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בתל-אביב נ' מיכאל צלטנר, עו"ד, פ"ד נו (2) 895, בעמ' 900-901, כי:

"העונש המשמעתי נועד לא רק למטרה הרתעתית, אלא עיקרו במסר כללי מטעמו של ציבור עורכי-הדין המוקיע התנהגות המפרה את החוק שנלווה לה קלון והעומד על קיומם של עקרונות מוסר וטוהר מידות בפעולתו. ואכן, עונשי משמעת הינם ביסודם אמצעים שנועדו להגן על המערכת המקצועית שהנאשם נמנה עליה, על דמותה הראויה ועל האמון והאמינות שהיא מקרינה כלפי הציבור הרחב וכלפי ציבור הלקוחות הנזקק לה במיוחד. השמירה על רמתה המקצועית והתפקודית הראויה של המערכת ועל תדמיתה ושמה הטוב - זו עומדת ביסוד אמצעי המשמעת הננקטים כנגד מי שנמנה עליה ופגע באורח מהותי בעיקריה. על אמצעים אלה להיות מופעלים באורח מידתי כדי להגן על מעמדה של המערכת מפני פגיעה באמון הציבור, ובד בבד גם להגן על צרכן השירות הפוטנציאלי מפני יצירת קשר מקצועי עם גורם שאמינותו נפגעה עקב עבירה על החוק. תכלית הענישה המשמעתית שונה בכך מהענישה הפלילית, המשתיתה את שיקוליה על איזון בין עניינו של הפרט בשיקום ורהביליטציה לעניינו של הציבור בהגנה על ביטחונו ושלומו, כאשר עניינה המיוחד של המערכת המקצועית שעליה נמנה הנאשם אינו זוכה למשקל מיוחד".

           במקרה שלפנינו, סבור אני, כי קיים ניגוד קיצוני בין דמותו הראויה של עורך-דין לבין העבירות שביצעה המערערת - עבירות רבות של מסירת קטין להחזקה בתמורה; ניסיון למסירת קטין להחזקה בתמורה; קשירת קשר לבצע עוון; איסור תמורה; מסירת וקבלת ילד לאימוץ שלא כדין; קבלת דבר במרמה; ניסיון לקבל דבר במרמה; סיוע לשימוש במסמך מזויף וזיוף - אשר מקומה של המערערת לא יכירנה בין שורות עורכי-הדין.